מקור הוריות ז׳ ב:א׳-ז׳
1 אָמַר רַב פָּפָּא: כְּגוֹן שֶׁהָיוּ מוּפְלִין שְׁנֵיהֶן.
2 סָבַר אַבָּיֵי לְמֵימַר: חָטָא בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְעָשָׂה בִּפְנֵי עַצְמוֹ הֵיכִי דָּמֵי? דְּיָתְבִי בִּשְׁנֵי מְקוֹמוֹת וְקָא מוֹרוּ בִּתְרֵי אִיסּוּרֵי, אֲמַר לֵיהּ רָבָא: אַטּוּ שְׁנֵי מְקוֹמוֹת גּוֹרְמִין? אֶלָּא אֲפִילּוּ יָתְבִי בְּחַד מָקוֹם, וְכֵיוָן דְּקָא מוֹרוּ בִּתְרֵי אִיסּוּרֵי – חָטָא בִּפְנֵי עַצְמוֹ הוּא.
3 פְּשִׁיטָא: הוּא בְּחֵלֶב וְהֵן בַּעֲבוֹדָה זָרָה – חָטָא בִּפְנֵי עַצְמוֹ הוּא, דְּהָא חֲלוּקִין בְּטַעְמַיְיהוּ, וַחֲלוּקִין בְּקׇרְבָּנוֹת. דְּהוּא בְּפַר, וְהֵן בְּפַר וְשָׂעִיר – דְּהָא קָא מַיְיתוּ הָנֵי שָׂעִיר, וְהוּא לָא מַיְיתֵי. וְכׇל שֶׁכֵּן הוּא בַּעֲבוֹדָה זָרָה וְהֵן בְּחֵלֶב, דַּחֲלוּקִין בְּקׇרְבְּנוֹתֵיהֶן לִגְמָרֵי – דְּהוּא שְׂעִירָה, וְאִינְהוּ פַּר,
4 אֶלָּא הוּא בְּחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב, וְהֵן בְּחֵלֶב שֶׁעַל הַדַּקִּין, מַהוּ? מִי אָמְרִינַן: אַף עַל גַּב דְּקׇרְבָּנָן שָׁוֶה, כֵּיוָן דְּמִתְּרֵי קְרָאֵי קָאָתוּ, הָא פְּלִיגִין בְּטַעְמַיְיהוּ, אוֹ דִלְמָא שֵׁם חֵלֶב אֶחָד הוּא?
5 אִם תִּמְצָא לוֹמַר שֵׁם חֵלֶב אֶחָד הוּא, הוּא בְּחֵלֶב וְהֵן בְּדָם, מַהוּ? מִי אָמְרִינַן: בְּטַעְמַיְיהוּ הָא פְּלִיגִין, אוֹ דִלְמָא כֵּיוָן דְּשָׁוִין בְּקׇרְבָּן בָּתַר קׇרְבָּן אָזְלִינַן? תֵּיקוּ.
6 שֶׁאֵין בֵּית דִּין חַיָּיבִין עַד שֶׁיּוֹרוּ לְבַטֵּל מִקְצָת וּלְקַיֵּים מִקְצָת וְכוּ׳. מְנָלַן דְּעַד שֶׁיּוֹרוּ לְבַטֵּל מִקְצָת וּלְקַיֵּים מִקְצָת? כִּדְאָמְרִינַן בְּאִידַּךְ פִּירְקִין: ״וְנֶעֱלַם דָּבָר״ – ״דָּבָר״ – וְלֹא כָּל הַגּוּף.
7 וְכֵן הַמָּשִׁיחַ. מְנָלַן? דִּכְתִיב: ״לְאַשְׁמַת הָעָם״, הֲרֵי מָשִׁיחַ כְּצִבּוּר.
פירוש רשימות שיעורים על הוריות ז׳ ב:א׳-ז׳
1 גמ'. סבר אביי למימר חטא בפני עצמו ועשה בפני עצמו היכי דמי דיתבי בשני מקומות וקא מורו בתרי איסורי, אמר ליה רבא אטו שני מקומות גורמין אלא אפילו יתבי בחד מקום, וכיון דקא מורו בתרי איסורי חטא בפני עצמו הוא.
2 ונראה לבאר דלאביי בחד מקום ותרי איסורים המשא ומתן פוטר, דהרי בעלמא המשא ומתן של ב"ד מחייב חיוב פר העלם דבר, דלא רק ההוראה של ב"ד מחייבת אלא אף המשא ומתן, ובחד מקום חשיב המשא ומתן של ב"ד ולא של כה"ג, דכמו דבעינן אליבא דהירושלמי הוריות פ"א ה"ד משא ומתן של ב"ד כשר, ואם יש גר או ממזר מצורף לב"ד במשא ומתן לא הוי משא ומתן המחייב בחיוב פר העלם דבר, מכיון דיתכן דסברת הגר במשא ומתן שבב"ד הטה את דעת הב"ד וגרם להוראתם, כמו"כ כהן משיח אינו חייב פר כהן משיח אא"כ הורה הוראה מתוך משא ומתן דהוי משא ומתן שלו בלבד, ומכיון שסמך על סברת המשא ומתן של ב"ד בהוראתם לא הוי חלות שם משא ומתן דידיה וליכא הוראה המחייבת. אולם בציור של תרי מקומות וחד איסור באמת המשא ומתן הוי של הכהן משיח, אבל מכיון שפסק הכהן משיח כמו שב"ד פסקו א"כ אע"פ דהוי משא ומתן וסברתו של הכהן משיח וגם הוראה שלו דהוי תרי מקומות, מ"מ הכהן משיח פטור משום דחלה כבר הוראת ב"ד הגדול בנוגע לאיסור זה ואסור לו לחלוק על הוראת ב"ד הגדול, ולכן לא חלה הוראתו דהוי כמו שאומר "אני הקטן מסכים", וליכא חלות שם שגגת הוראה המחייבת הכהן המשיח בפר. ועוד נראה לומר שאין חילוק בין אם הורה הכהן גדול לפני שהורו ב"ד או לא – דאפילו אם הכהן הורה לפני שב"ד הורו מ"מ הוראתו נתבטלה כשהורו ב"ד הגדול, דהרי הוא אינו יכול לחלוק על הוראתם. ועיין בירושלמי הוריות פ"ב ה"א וז"ל משיח שאכל בהוריית ב"ד פטור בהוריית וכו' בהוריית ב"ד פטור שאין הוריית אחרים אצל הורייתן כלום". ונראה דהירושלמי ס"ל שאין הוראת הכהן משיח חלות שם הוראה לאחר שהורו בדבר זה ב"ד הגדול. ומבואר דלפי הירושלמי בתרי מקומות וחד איסור לא חלה הוראת הכהן גדול. ומשמע דאפילו אם הכהן משיח הורה לפני שב"ד הורו מ"מ הוראתו נתבטלה כשהורו ב"ד הגדול, דהרי הוא אינו יכול לחלוק על הוראתם. אך י"ל פירוש אחר, דבאמת הוראת הכהן משיח חלה כחלות שם הוראה בפנ"ע אע"פ שחלה נמי הוראת ב"ד הגדול, דאינו מחוייב לשמוע לשגגת הוראת ב"ד הגדול דהרי הם טועים, והטעם שהכהן משיח פטור הוא משום דמכיון דהוא הורה כמו שהורו ב"ד וחטא עם הציבור לכן יש לו חלק בכפרת הציבור ובפר העלם דבר של הציבור ומשו"ה אינו חייב להביא פר בעצמו. ונ"מ אם רק מיעוט הציבור חטאו, או היכא דרוב ציבור חטאו אך הוא לא ידע שהורו ב"ד הגדול דאז הכהן משיח אינו נכלל בכפרת הציבור ויתחייב בפר, משא"כ לפי הירושלמי הוא פטור משום דאין הוראתו הוראה לאחר הוראת ב"ד.
3 והנה רבא סובר דבחד מקום ותרי איסורא חייב דאפילו אם המשא ומתן של הכה"ג הוא כדבריהם וכסברתם של ב"ד עדיין הכהן משיח חייב פר כה"ג, ודלא כאביי. דרבא סובר דזה שסמך הכהן משיח על משא ומתן של ב"ד אינו פוטרו מחיוב פר כהן משיח. לרבא חד מקום ותרי איסורי חייב, דההוראה היתה שלו ואע"פ שהמשא ומתן והסברא הן של ב"ד הגדול. והנה אביי אמר דתרי מקומי וחד איסור נמי פטור – הגם דהמשא ומתן שלו וההוראה שלו אעפ"כ פטור משום דאין לאחר הוראת ב"ד ולא כלום או משום דהוא נכלל בכפרת הציבור וכמש"נ לעיל. ויש לעיין מה רבא סובר בחד איסור ותרי מקומות, ויתכן דרבא ס"ל דחייב בכהאי גוונא משום דהוי משא ומתן וגם הוראה של הכה"ג עצמו ולא ס"ל כסברת הירושלמי "דאין לאחר הוראת ב"ד ולא כלום" בשגגת הוראה, וכיון דהוי משא ומתן והוראה דיליה הוא חייב. ועוד י"ל דאם רוב הקהל חטאו והכהן משיח שמע את הוראת הב"ד והוא חטא עמהם אזי הכה"ג פטור משום דבכהאי גוונא הכה"ג מתכפר עם הציבור, דמכיון שחטא עם הציבור והוא שמע דברי הב"ד י"ל דהוי תולה בב"ד והחטא של הכה"ג מצורף לב"ד ולכן הריהו מתכפר עם הציבור. ומאידך י"ל דבכהן משיח חל חלות שם הוראה בהוראתו ודלא כהוראת יחיד, ומשו"ה אע"פ שגם הורו ב"ד וחטאו הציבור ועשה עמהם הו"ל הכהן משיח תולה בהוראת עצמו וחייב אליבא דרבא. ויל"ע בזה.
4 ועיין ברמב"ם פט"ו מהל' שגגות ה"ד וז"ל הורה הכהן המשיח עם בית דין ושגג הוא והם בהוראה אף על פי שעשו על פי ההוראה הזאת שטעו בה, הואיל ולא סמך בשעת מעשה על הוראתו לבדה אלא על הוראתו עם הוראת בית דין הרי זה פטור ואין צריך להביא כפרה בפני עצמו, אלא אם היו בית דין מביאין קרבן מתכפר לו בכלל הצבור, ואם היו העושים הם המביאים קרבן הוא אינו מביא קרבן שהרי אין צריך כפרה בפני עצמו עכ"ל, ומשמע מדבריו דפטור רק בחד מקום וחד איסור דאז אין הוראתו הוראה כלל כדעת רבא, אבל בתרי מקומות וחד איסורא אזי חלה הוראת הכהן וחייב פר כהן משיח משום דנידון כתולה בעצמו, ולא הוי כמתכפר עם הציבור מכיון דהוא סומך על הוראת עצמו. ומהרמב"ם מבואר דכשהיה הכהן משיח ביחד עם ב"ד הגדול והורה עמהם אזי זה נחשב כהוראת ב"ד ולא סמך על הוראתו, אבל בתרי מקומות וחדא הוראה דהיינו שמסכים לבית דין הגדול אזי חלה הוראת כהן משיח וחייב קרבן דסומך על הוראת עצמו ולא על הוראת ב"ד, והרמב"ם פסק כרבא דבתרי מקומות וחד איסור חייב, ובחד מקום וחד איסור פטור דאז הוראתו בטילה וחלה רק הוראת ב"ד הגדול, והוא השתתף בהוראתן.
5 ועיין ברש"י על המשנה ד"ה הורה עם הצבור וז"ל ב"ד כגון דהורו בחדא איסור הוא בחלב והן בחלב עכ"ל. והנה רש"י לא הזכיר דתלוי במקום ורק דתלוי בתרי איסורי או בחד איסור, והלכה כרבא חוץ מיע"ל כגא"ם ורש"י מפרש את המשנה כרבא, ומשמע דס"ל דבחד מקום ותרי איסורי הכהן המשיח חייב, ותרי מקומות וחד איסור פטור, ודלא כהרמב"ם דסובר שבתרי מקומות וחד איסור הכהן חייב דלהרמב"ם בתרי מקומות יש ב' הוראות נפרדות – הוראת ב"ד והוראת הכהן המשיח ואע"פ שהורו ב"ד מ"מ חלה הוראת כה"ג כהוראה בפנ"ע ומשו"ה אין הכה"ג נכלל בכפרת הציבור, דהוא סומך על הוראת עצמו וחייב בפר בפנ"ע, משא"כ רש"י סובר דלהלכה קיי"ל כרבא דאמר "אטו במקומות תליא מילתא", דלרבא בחד מקום ותרי איסורא הכהן משיח חייב דלרבא לא בעינן משא ומתן של הכהן משיח אלא רק חלות שם הוראת הכהן משיח להתחייב בפר כהן משיח, ובתרי מקומות וחד איסור הוא פטור, דהמקום אינו משנה, והכל תלוי אי הוי תרי איסורי או חד איסור.
6 ועיין עוד ברש"י ד"ה נתכפר לו עם הצבור וז"ל שהוא מתכפר בשל ב"ד ומפני מה מתכפר בשל בית דין עם הצבור כי הורה עם הצבור לפי שבדברים הרבה שוה משיח לב"ד שאין ב"ד חייבין קרבן עד שיורו לבטל מקצת וכן המשיח וכו' והואיל והושוה משיח לב"ד הלכך כי הורה עם הצבור ועשה עם הצבור מתכפר עם הצבור עכ"ל.
7 והנה בפשטות משמע מרש"י דהטעם שפטור הוא משום שהכהן המשיח מתכפר עם הציבור, ולא משום שאין הוראתו הוראה לאחר שהורו ב"ד כסברת הירושלמי. ונ"מ דהיכא דרק מיעוט הציבור חטאו ואינן מחוייבים בקרבן פר העלם דבר אזי הכהן גדול חייב להביא פר משל עצמו. ועוד יתכן לפרש דלרש"י בתרי מקומות וחד איסור הריהו פטור כסברת הירושלמי דלא חלה הוראת כהן משיח לאחר הוראת ב"ד, ואז הוא יפטר אף כשמיעוט הציבור חטאו או אף היכא שהוא לא ידע שהורו ב"ד. ולכאורה ממש"כ רש"י "הואיל והשוה משיח לב"ד הלכך כי הורה עם הציבור מתכפר עם הציבור" י"ל דהמשנה משווה את הוראת כה"ג להוראת בית דין דדינם שוה דרק בקיום מקצת וביטול במקצת חלה הוראה ולכן י"ל דלא חלה הוראת כה"ג לאחר שהורו כבר ב"ד הגדול ולא חלה הוראתו, ומשו"ה מתכפר עם הציבור. אמנם יש לדחות דרש"י מוכיח מהסיפא שמכיון שהכהן עצמו נוהג עפ"י הוראת ב"ד ביחד עם הציבור א"כ הריהו נכלל בכפרת הפר העלם דבר, דמכיון דהוראתו שווה עפ"י דין להוראת ב"ד לפיכך אפילו אם במציאות הכהן משיח אינו יודע שב"ד הורו בדבר זה הרי זה נחשב כאילו עושה עפ"י הוראת ב"ד הגדול, דהוראתו בטילה כלפי הוראת ב"ד. ועוד י"ל דחשיב מתכפר עם הציבור משום דאע"פ דסומך על הוראת עצמו ולא מוזכר במשנה שיודע מהוראת ב"ד עדיין הוא נכלל בכפרת פר העלם דבר של הציבור, דהוראתו והוראת הציבור נעשים חלות שם הוראה אחת, דחטאו מתייחס להוראת ב"ד הגדול, משא"כ ביחיד שלא ידע אין חטאו מתייחס להוראת ב"ד הגדול. אבל בכהן משיח דחל הוראה בעצמו אם עשה עפ"י הוראת עצמו מכיון דהוראתו חלה בשווה להוראת ב"ד הגדול ה"ז נחשב דחטא עפ"י הוראת ב"ד הגדול והוא מתכפר בפר העלם דבר של ציבור.